לפני למעלה משנתיים, בעקבות פסק דין אמיץ של כב' השופט אלדד נבו בנוגע לסיווגם של האופניים החשמליים, פרסמתי טור קצר בשם "אופניים חשמליים: פסיקה שאולי תעשה סוף להפקרות".

בפסק דינו בת"א 43305-07-16 פלוני נ' ביטוח ישיר (ניתן ביום 16.8.17), קבע השופט נבו כי אופניים חשמליים הם "רכב מנועי" כמשמעו בסעיף 1 של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

משמעויות קביעתו של השופט נבו מפורטת בפסקה 22 של פסק הדין. בעיקרון, מצבו של רוכב האופניים החשמליים מורע, שכן במצב המשפטי ששרר בעת מתן פסה"ד ועודנו שורר כיום, סיווגם של אופניים חשמליים כרכב מנועי ללא חובת רישיון וללא חובת עריכת ביטוח בעצם מותירה את הרוכב ללא אפשרות להיפרע את נזקיו ולקבל פיצוי, למעט במקרה שיש גורם אשם אותו הוא יכול לתבוע (למשל רשות מקומית במקרה של בור בשביל אופניים או נהג רכב שעבר באור אדום). לעומת הגריעה במצב הרוכב, מצבו של הנפגע התמים משתפר. כאשר הולך רגל ייפגע מאופניים חשמליים המסווגים כרכב מנועי, אזי במקום לתבוע את הרוכב הפוגע ולנהל מולו תיק נזיקין סבוך, תקום לו זכות לתבוע את "קרנית" (הקרן הממשלתית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים), וזו, ככל שזהות הרוכב הפוגע ידועה, תוכל לחזור אל הפוגע בתביעת השבה.

הגם שהשופט נבו קרא למחוקק להסדיר את נושא האופניים החשמליים ברוח הצעת חוק שהונחה עוד בראשית שנת 2017 על שולחן הכנסת, במשך למעלה משנתיים ימים שורר תוהו ובוהו משפטי בנוגע לשאלה כיצד יש לסווג אופניים חשמליים (פסיקת השופט נבו ניתנה בערכאת השלום שאינה מחייבת ואף אינה מנחה, וניצבים מולה שני פסקי דין הפוכים בהכרעתם של כב' השופט מריו קליין בבית משפט שלום אחר) וכל צד, מטבע הדברים, טוען מה שנוח לו.

יש לומר כי היה ניסיון לגלגל את תפוח האדמה הלוהט לפתחו של ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"צ (בג"צ 6917/17, ניתן ביום 10.6.18), אולם דומה ששופטי בג"צ קיבלו רגליים קרות ודחו את העתירה על הסף "בשל אי מיצוי הליכים כנדרש".

יוצא איפוא שהמחוקק בתרדמת, ביהמ"ש העליון דוחה את הקץ והאנדרלמוסיה בכבישים ובמצב המשפטי חוגגת.

לפני ימים אחדים ניתן פסק דין בת"א 10767-06-14 אסולין ואח' נ' דרויש ואח' (ניתן ביום 27.9.19) ע"י כב' השופט כאמל סעב. השופט סעב בעצם מאמץ את קביעתו של השופט נבו, תוך שהוא מוצא תימוכין להכרעתו בגלגוליו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ובעיקר בדברי ההסבר של הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 5), התשמ"ב-1982 (ה"ח 1566, התשמ"ב, 81), שם הובהר מדוע אינו נחוץ הריבוי (שהיה בעבר) הכולל בהגדרת "רכב מנועי" אופניים עם מנוע עזר (פסקה 57 של פסה"ד). הפעם מדובר בבית משפט מחוזי, היינו ערכאה שמנחה את הערכאות שמתחתיה!

את הצעת החוק שהונחה על שולחן הכנסת בראשית שנת 2017 זוכרים? ובכן גם השופט סעב מתייחס אליה. הוא מביא בפסקה 62 לפסק דינו מדברי ההסבר של אותה הצעה המדגישה את החשיבות של אסדרת נושא האופניים החשמליים בחקיקה וההכרה בהם כרכב מנועי, אולם למרות שהמחוקק טרם הרים את הכפפה ועשה כן, עושה השופט השופט סעב את הצעד הנוסף וקובע כי אופניים חשמליים הם "רכב מנועי".

משמעות פסק דינו של השופט סעב בתיק הספציפי בו ניתן היא שעזבונו של רוכב אופניים חשמליים שמצא את מותו בהתנגשות עם רכב לא יוכל להיפרע מביטוח החובה של הרכב הפוגע, וזאת בניגוד למצב המשפטי עליו ניתן היה להסתמך באותה עת ולפני פסק דינו של השופט נבו בשנת 2017, ויאלץ לנהל תיק מול שורה של גורמים אחרים.

המשמעות הרחבה יותר, היא שעמדתו של השופט נבו קיבלה גושפנקא של בית משפט מחוזי, מה שאומר שסיכוייהם של רוכבי אופניים חשמליים לקבל פיצויים כאשר הם מעורבים בתאונת דרכים אפסו, ואם לא די בכך, הם יהיו חשופים גם לתביעות השבה של קרנית, אשר תפצה את מי שנדרס ע"י אופניים חשמליים.

המחוקק חייב לשים סוף לכאוס הזה, ולקבוע אחת מן השתיים; או שאופניים חשמליים אינם "רכב מנועי" ואז המצב המשפטי יחזור להיות כפי שהיה לפני שניתן פסה"ד של השופט נבו (מצב לא רצוי לדעת כותב מאמר זה), או שאופניים חשמליים הם כן "רכב מנועי" על כל המשמעויות, לרבות חובת הוצאת רישיון ועריכת ביטוח.

עם נקודה אחרונה זו הסכים כב' שופט בית המשפט העליון בדימוס אליעזר ריבלין בפגישה אקראית עמו …(בסמוך לפרסום עמדה משפטית זו). בכל מקרה, שומה על המחוקק לקבוע מועדי תחולה ברורים ומוחלטים על מנת ליצור ודאות משפטית.

יואב יעקבסון, עו"ד