"רצונו של אדם כבודו" – על תיקון מס' 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות

ב- 11/4/2016 עבר תיקון חשוב (תיקון מס' 18) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב- 1962, תיקון אשר ייכנס לתוקף לכל המוקדם בתוך חצי שנה ממועד החיקוק, ובכפוף להתקנת תקנות לביצועו. איזו בשורה מביא עימו החוק החדש, נסקור בקצרה במאמר זה.

במשך שנים המצב המשפטי בישראל, היה דיכוטומי: שחור או לבן. ברגע אחד יכול כל אדם חופשי להפוך מיישות סוברנית לקבל כל החלטה הקשורה בחייה, ל"חסוי", אשר מונה אפוטרופוס על גופו ועל רכושו.

לצד קביעת כללים ונורמות משפטיות ביחס לחובות וזכויות הורים ביחס לילדיהם הקטינים, עוסק חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (שחוקק ב- 1962) בהגנה ושמירה על זכויות של "חסויים"; בין היתר, לפי סעיף 33(א)(4) – בית המשפט רשאי למנות אפוטרופוס: "לאדם אחר שאינו יכול, דרך קבע או דרך ארעי, לדאוג לעניניו, כולם או מקצתם, ואין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומו;".

בפועל, הפרוצדורה פשוטה למדי. בתי המשפט נסמכים על תעודה רפואית שבאמצעותה רופא מחווה את דעתו האם הנבדק נזקק לאפוטרופוס. בטופס המפורסם ע"י משרד הרווחה, שתי רובריקות בהן מסמן הרופא : 1) האם הנבדק מסוגל להביע דעתו בעניין מינוי אפוטרופוס (כן/לא); 2) האם מסוגל להופיע בבית משפט (כן/לא). וכך, בתיקים רבים מוציא בית המשפט צו זמני למינוי אפוטרופוס אף מבלי לראות את החסוי, ובאבחת חרב – משנה את מעמדו המשפטי, תוך ביטול כמעט מוחלט של רצונו. לצורך מתן צו למינוי אפוטרופוס קבוע, מסמיך בית המשפט את פקידות הסעד לבחון את עובדות המקרה מקרוב, ואף אז – הנטייה היא להסתמך על חוות דעתה המובאת בתסקיר כתוב.

באופן תדיר, מגישי הבקשות למינוי אפוטרופוס הם יורשים עתידיים הפונים לבית המשפט בעיקר לצורך הגנה על רכוש החסוי, ולאו דווקא מתוך דאגה ורצון להגן עליו בתום לב. כיוון שהשיטה במשפט הישראלי הינה שיטה אדברסרית, הרי שבית המשפט ניזון מפי הצדדים (ואינו חוקר את עובדות המקרה כבשיטה האינקוויזיטורית). וכך, בעלי הדין יכולים להיות ילדיו של החסוי או קרובים אחרים; כאשר, לא פעם עותר מי מהם אך ורק לצורך קידום האינטרס האישי שלו;

כיצד אפוא יכול אדם, עובר לתיקון החוק, להביע רצונו מה ייעשה בגופו וברכושו, אם חלילה יתדרדר מצבו הנפשי או הקוגניטיבי והוא לא יהיה מסוגל להביע עוד את רצונו ולקבל החלטות בעצמו ?

ניתן היה לשער כי אמצעי משפטי אפשרי לכך הינו – צוואה. תכליתו של מוסד הצוואה היא כיבוד רצון המצווה למה שייעשה ברכושו; אלא שהפסיקה פירשה את הוראות חוק הירושה, כך שאדם אינו יכול לערבב בין ממדי הזמן – בין תקופת חייו לבין התקופה לאחר מותו (ר' למשל בע"מ 4739/15 פלונית נ' פלוני, תק-על 2015(4), 15904(30/12/2015)).

וכך, כבר לפני שנים התעורר הצורך שאדם יהיה זכאי להסמיך "מיופה כח" במקרים של אשפוזים רפואיים או ליתן "הוראות מקדימות" לטיפול בו בשעה שכבר לא יוכל לעשות כן. הבעת רצונו של אדם, לאופן הטיפול או לזהות מי שיטפל בו במצבים רעועים פיזית, נפשית או קוגניטיבית ידועה בכינוייה: "צוואה בחיים".

סעיף 16(א) לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, קובע כי: "מטופל רשאי למנות בא כוח מטעמו שיהיה מוסמך להסכים במקומו לקבלת טיפול רפואי; בייפוי הכוח יפורטו הנסיבות והתנאים שבהם יהיה בא הכוח מוסמך להסכים במקומו של המטופל לטיפול רפואי."

בחוק חדשני יותר – חוק העוסק באופן אינהרנטי במתח שבין רצונו של אדם שלא לסבול, שלא לקבל טיפול רפואי, שלא להאריך את חייו, לבין הזכות לחיים והאיסור להמית או לסייע לאדם להתאבד – נקבעו הוראות מפורשות כיצד ייקבע בהחלטה רפואית מנומקת כי אדם אינו כשיר עוד להביע רצונו. החוק מתיר הבעת רצון מוקדמת של אדם שחלה במחלה סופנית במתן הנחיות רפואיות מקדימות ו/או בייפוי כוח (סעיף 30 לחוק החולה הנוטה למות, התשס"ו-2005).

לשם ההשוואה – בנושא הגנה על ילדים, כבר לפני שנים, עשה העולם צעד גדול באמצעות חיקוק אמנות בינלאומיות שעברו מגישה של "טובת הילד" לגישה שמגנה על "זכויות הילד". ואילו בהקשר של מגוון רחב של מצבי 'היזקקות' מצד מבוגרים, הרי שרק בשנים האחרונות עוגנו באמנות בינלאומיות זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות ואף ניתנה הגנה בינלאומית למבוגרים.

ב- 27/10/14, התפרסמה הצעת חוק ממשלתית מלווה בדברי הסבר מנומקים היטב ומקיפים, בה הוצע לנקוט באמצעים אשר ננקטו במדינות אחרות בעולם, כאלו המאפשרים לאדם לתכנן את עתידו ולמנות, באמצעות "ייפוי כוח מתמשך", אדם אחר שיהיה מוסמך לפעול ולהחליט בענייניו, ככל שיגיע למצב שבו לא יהיה מסוגל עוד לקבל החלטות בכוחות עצמו. כאשר הממנה יוכל לצייד את המחזיק בייפוי הכוח, ב"הנחיות מקדימות" אשר יהיו נר לרגליו וינחו אותו כיצד לפעול לכשייכנס המינוי לתוקף. כמו כן, מוצע כי כל אדם יהיה זכאי להשאיר "הנחיות מקדימות" (גם אם אינו מקנה יפוי כח) למקרה שימונה לו אפוטרופוס לפי שיקול דעת בית המשפט, ובהן אף התייחסות לזהות האפוטרופוס שימונה.

מטרת הצעת החוק היא להביא לידי ביטוי את עקרון ההחלטה העצמאית וכיבוד רצונו של האדם. כאשר על-פי התיקון המוצע, יחויב בית המשפט לשקול את האמצעי המשפטי הפחות מגביל, ויימנע ממינוי אפוטרופוס, ככל שניתן לשמור על טובתו וזכויותיו של אדם בדרך שפוגעת פחות בחירותו ובזכויותיו. התיקון אף מבקש להגשים את העקרון של שמירת האוטונומיה של החסוי. כך שתישמר ככל שניתן עצמאותו של אדם ואפשרותו להיות מעורב בחיים חברתיים ולשמור על תרבותו ואורחותיו.

כשנה וחצי התגלגל התיקון בגלגלי הרשות המחוקקת, ולמרבה המזל בא לעולם. הוראות מפורטות חוקקו לצורך מינוי מיופה כוח ומתן "ייפוי כוח מתמשך". ייפוי הכוח המתמשך ייחתם בפני עורכי דין שיוסמכו במיוחד לשם כך, עפ"י טופס שייקבע בתקנות. הפקדה של ייפוי הכוח המתמשך אצל האפוטרופוס הכללי  תהא דרושה כתנאי מוקדם לשם מתן תוקף, והיא אף תבטיח כי לא ימונה אפוטרופוס לאדם שהביע את רצונו בייפוי כוח מתמשך. בעניינים אישיים, ייכנס ייפוי הכוח לתוקף לאחר שאדם חדל להיות "מסוגל להבין בדבר", ואילו בענייני רכוש יוכל הממנה להסמיך את מיופה כוחו לטפל ברכושו אף קודם לכן. כאשר, סמכות בית המשפט לבטל יפוי כוח מתמשך הוגבלה לאחד משלושה מקרים: מיופה הכוח לא מפעיל סמכויותיו כראוי ונגרמת לממנה פגיעה של ממש; ייפוי הכוח ניתן כתוצאה ממרמה, מניצול או מהפעלת לחץ או השפעה בלתי הוגנת; אין די בייפוי הכוח ויש למנות אפוטרופוס שידאג לענייניו של הממנה.

ממנה רשאי לתת בייפוי כוח מתמשך "הנחיות מקדימות למיופה כוח", בהן יפרט את רצונו לגבי החלטות עתידיות שיתקבלו בשמו או פעולות שיינקטו בשמו על ידי מיופה הכוח.

נוסף לכל זאת, הוגבל שיקול דעת בית המשפט במינוי אפוטרופוס לבגיר. ובין היתר נקבע ברחל בתך הקטנה כי "לא יוסמך האפוטרופוס לקבל החלטה בשמו של אדם בניגוד לרצונו". החוק מנחה את בית המשפט לשקול את האמצעי שפגיעתו פחותה בעת המינוי, לצמצם ככל שניתן את היקף המינוי ולהגדירו לפי נושאים ואת תקופת המינוי לטווח זמן מוגדר. כמו כן, עוגנה האפשרות החוקית לכל אדם לתת הנחיות מקדימות לצורך מינוי אפוטרופוס, ולהפקידן בידי האפוטרופוס הכללי.

על-פי אותה מגמה, מגשים התיקון צורך קיים מימים ימימה, לפיו בתי המשפט יפעלו לפי הוראות שניתנו בצוואה או ב"מסמך הבעת רצון", שהותירו אחריהם הוריהם או קרוביהם של קטינים וחסויים ביחס לטיפול שיינתן להם לאחר לכתם (או לאחר שלא יהיו מסוגלים עוד לדאוג להם) וביחס לזהות האפוטרופוס שימונה בכדי לדאוג לטובתם ולצורך ניהול רכושם.

תיקון נוסף מגשים פסיקה חדשנית של בית המשפט (ר' אפ (חי') 43640-01-15 א.ב נ' היועץ המשפטי לממשלה (08/04/15)), ומאפשר מינוי "תומך בקבלת החלטות" שיהיה מוסמך אך לסייע לאדם במימוש החלטותיו ובמיצוי זכויותיו, לפי העניינים ותקופת המינוי שיקבע בית המשפט.

היות שטרם הותקנו התקנות לביצוע החוק, לא ניתן לחזות מתי ניתן יהיה לפעול מכוח התיקון הלכה למעשה. כמו כן, חשוב להבין כי שאלות רבות עוד ניצבות בפנינו. מבחינה פרקטית, נשאלת השאלה כיצד יתמודדו בפועל לשכות האפוטרופוס הכללי עם התיקים החדשים שיועמסו על שולחנותיהם (העמוסים לעייפה גם היום) נוכח התיקון לחוק. עד כמה יעיל מנגנון הפקדת ייפוי הכוח וההנחיות המקדימות בידי המדינה. האם יוכלו נציגי האפוטרופוס לממש את סמכויות הפיקוח שניתנו להם מכוח התיקון. האם ומתי יוסמכו עורכי דין מיוחדים לצורך ביצועו של החוק ויחלו בפועל להחתים כל דורש על יפוי כוח מתמשך ועל טפסים נוספים מכוח החוק החדש.

ובפן המשפטי, שאלות בנוגע לפרשנות של ייפוי כוח והנחיות מקדימות, לכשיינתנו. שאלת מועד כניסתו לתוקף של ייפוי כוח, ובהתאמה – שאלת פקיעתו, למשל בעת שמיופה הכוח אינו מסוגל או אינו ראוי עוד לפעול מכוחו ולטובתו של הממנה. ניתן להניח כי במהרה תימצא פסיקה אף ביחס לשימוש לרעה בייפוי כוח או לניגודי עניינים בין הממונה לממנה.

ולסיום, עדיין נותרה בחלל התהייה – כיצד יעוגנו דה-פקטו חירותם ורצונותיהם של אלו הנזקקים למטרית ההגנה של המדינה באין להם משפחה או קרובים המסוגלים לדאוג להם בשעת הצורך.

 

נהנתם מהמאמר? מוזמנים לשתף

Share on facebook
לשתף בפייסבוק
Share on linkedin
לשתף בלינקדין
Share on email
לשתף במייל
Share on whatsapp
לשתף בווצאפ
סגירת תפריט